חברים יקרים, היום נפרדתי מטלי (שם בדוי), שיחד עברנו מסע אימוני משמעותי. בפגישתנו האחרונה, התבוננו במסלול המורכב והמרתק בו צעדנו ורעננו תובנות שעלו במהלך הזמן המשותף. טלי הזכירה לי את המונח בו השתמשתי באחת הפגישות הראשונות שלנו – "השחצנות השלילית" וכמה הבנת המושג וקבלתו, עזרו לה להתקדם ולפרוץ בקריירה עצמאית.
בפגישתי הראשונה עם טלי, התרשמתי שהיא אישה מרובת כישורים, הממעיטה בערך עצמה ובוחרת לעבוד כמזכירה זוטרה, תפקיד שאינו משקף את יכולותיה. טלי, בת 45, היא אישה יצירתית, יש לה יכולת מרשימה בתקשורת עם אנשים, היא כותבת מוכשרת, בעלת יכולת ביטוי טובה ומתמצאת במדיה הדיגיטלית. טלי הייתה מתוסכלת מהעבודה המשעממת והרוטינית והמשכורת הנמוכה.
יחד יצאנו שתינו לבחון את הסיבה שעוצרת את טלי מלהתקדם ולממש את יכולותיה והגענו למסקנה משותפת ש"השחצנות השלילית" ניצבת כמחסום הבולם כל התקדמות וצמיחה בחייה.
אז מהי "השחצנות השלילית"? – כולנו עסוקים עם עצמנו, בערך ובמשמעות שלנו. כולנו נמצאים על הרצף של העיסוק בעצמנו, בקצה אחד – אלה שחושבים "אין כמוני" ומסתכלים על עצמם בצורה יהירה ולא ריאלית ובקצה השני – אלה שחושבים על עצמם "אין כמוני" בצורה השלילית והמבטלת. ההתמקדות בחוסר היכולת שלנו, נראית בעיני כ"שחצנות שלילית".
תהליך הבקרה העצמית לכשעצמו, הוא חיובי, מלמד ומקדם. אבל, כשההתעסקות הפנימית ממוקדת ב"אין", היא מגבילה ותוחמת את האדם לשדה של חוסר מסוגלות. השחצנות השלילית, מביאה לעיוורון עצמי החוסם את היכולת הפנימית לראות היכן אנחנו יכולים לפעול ולעסוק במימוש יכולותינו הקיימות. התרומה שלנו אינה נובעת מיכולות יוצאות דופן שעלינו לגלות בתוכנו, אלא מעצם העשייה עצמה שתהווה פונקציה תפקודית בעלת ערך, כמו עסק, תפקיד או משרה התורמים לעצמנו ולסביבה.
טלי הייתה עסוקה ב"מה היא לא". כאשר שיקפנו יחד את היכולות שלה והיא למדה לתרגם את כישוריה לשפה עסקית, היא יצאה מלאת אנרגיה, שמחה וסקרנות לדרך עצמאית בתחום התמיכה בבני נוער בסיכון. הסטת המבט מהנוף הטרשי והאפל של "האין והחסר" לנוף העשיר של "היש והאפשרי", הובילו את טלי למימוש כישוריה ולתרומתה לסביבה. אני מאחלת לטלי המון הצלחה והמשך התפתחות וצמיחה ולכולנו אני מזכירה למקד את ההתבוננות העצמית ביכולות ובכישורים כך שנגלה את החדווה שבעשייה.
